״החייל שבי התעורר. קיבלתי החלטה לנסוע לעזה״.
– אלוף במיל' ישראל זיו

ביום השבעה באוקטובר, יצא האלוף במיל' ישראל זיו לרכיבת אופניים באזור השרון. הוא לא ציפה שהיום הזה יהפוך לאחד המאתגרים בחייו.

"באותו יום, החייל שבי התעורר," הוא נזכר. כשהחלו אזעקות הטילים, זיו לא התרגש והמשיך ברכיבה. אך כעבור זמן קצר, קיבל מבול של טלפונים שהבהירו לו שמשהו חריג קורה בעוטף עזה. הוא הבין שמשהו חמור מתרחש והחליט לנסוע לעזה.

בידו אקדח ושתי מחסניות, זיו יצא לדרום כדי לקבל תמונת מצב על האזור שעליו הגן שנים רבות. הוא פגש במראות מזעזעים: מכוניות שרופות, גופות ופצועים. זיו נסע במהירות למוקדי הלחימה, פגש לוחמים וניסה לסייע בכל דרך אפשרית. באחד המקרים, פגש בחייל משמר הגבול ששמר על מחבל פצוע ואזוק. יחד עם הכוחות שהיו בשטח, הם הצליחו להשתלט על המחבלים ולהשיב את הסדר.

במקביל, בביתו, בנותיו וכלתו פתחו חמ"ל וסייעו לנתב קריאות מצוקה שהגיעו אליו. במהלך הנסיעה דרומה, הוא קיבל פניות לעזור באיתור ניצולים ממסיבת רעים וביצע חילוצים נוספים תחת אש כבדה.

בכל שלב, זיו הדגיש שהפחד לא היה שיטת עבודה עבורו. "יש משימה לבצע, ואם אתה נתקל, אתה יודע להגיב," הוא אמר. במהלך הקרבות, הוא רוקן את שתי המחסניות שהיו לו והצליח לחסל מספר מחבלים. הקרב נמשך כשעה וחצי, במהלכו זיו הבין שמדובר בהתקפה צבאית רחבת היקף ולא רק בחדירת מחבלים.

לאחר הקרב, זיו המשיך לחפש ניצולים ולעזור בפינוי הפצועים. הוא זוכר את מראות ההרוגים והפצועים שמזכירים לו את האסון הנורא שהתרחש. למרות כל זאת, הוא מדגיש את היוזמה והאומץ של הלוחמים והאזרחים שסיכנו את חייהם כדי לסייע ולחלץ אנשים.

"אל תדאגי, נביא את הילד," אמר לאשתו של האלוף נעם תיבון, כשהיא ביקשה עזרה בחילוץ בנה מנחל עוז. הזיכרון הזה מלווה אותו, יחד עם התחושה שהעם הזה אינו עלה נידף. "היכולת שלנו להתאחד היא הדבר הכי חזק ששרדנו בגינו במשך כל ההיסטוריה," הוא מסכם.