״היה ירי מטורף על הפח, ירי אינטנסיבי מאוד. חוטף את הכדורים ותופס איזו עמדה מאחורי הפח, ומאז אני לא זז".

חיים סאסי הוא ר"מ בישיבת ההסדר המקומית ומתנדב ב'איחוד הצלה'.

שמחת תורה בישיבה מתחילה בערב שלפני. הייתה, לדברי סאסי, שמחה לא נורמלית. "היינו באורות", וכולם נערכו לקידוש ולהקפות ביום שאחרי.

ב-6:30 התחיל רעש, אזעקות של צבע אדום וירי.

המרפסת בבית משפחת סאסי צופה מערבה, לעבר בית הכנסת. בעודם עומדים במרפסת, סאסי שמע את הארטילריה, היריות, לצד הכוננות עם שחר ואמר להם: "ככה נראית התקפת מוצב, יש חדירה לשדרות".

ככונן ב'איחוד הצלה', הוא חש חובה לצאת על קטנוע. אט אט הגיעו דיווחים על פצועים, ברמב"ם ובמשה רבינו. והרב סאסי הבין שמחבלים חדרו לשדרות. בדיעבד, הוא יודע לומר שהמחבלים שלחו ארבע חוליות לשדרות, כאשר מכל כניסה לשדרות הגיעו שני טנדרים לבנים עם עשרות מחבלים עליהם.

הוא בחר לנסוע לעבר פצוע הירי ברחוב משה רבינו, לבית הכנסת. הוא נסע לשם בזהירות, סורק עם אקדח את המרחב. בניסיון לאתר את הפצוע, הוא הפעיל סירנות על האופנוע, אבל לא ראה איש. בזמן אמת, חשב שחדרו לשדרות 2-3 מחבלים, דרך מנהרה. זה תרחיש האימים אליו התכונן. בדיעבד, התברר שאחד הטנדרים אחריהם רדף בכלל דלק אחריו – ושהיו בו הרבה יותר מחבלים.

בזמן שהוא מחפש את פצוע הירי ברחוב משה רבינו, הוא שומע בקשר על עוד פצועים. כונן מדווח שהוא לכוד בתחנת הדלק בכניסה לעיר, כי יש שם מחבלים.

הוא חצה את הרחוב הראשי בשדרות, מנחם בגין, עליה יש את כיכר שמיר. הוא הבין שכל מי שינסה לצאת מהעיר ייקלע למארב של מחבלים. בצד השני הוא מזהה שוטרים תופסים מחסה מאחורי מכוניות ולצידם מוטלת גופה. סאסי מחליט לנסות לחסום את היציאה מהעיר. "כל מי שייצא בעצם יחטוף". הוא לא רואה מחבלים, אבל שומע את כל הירי היטב.

הוא מתחיל לטפל בפצועים ורואה שרובם פגועי ראש. "לא טבח ולא צרור, כדור אחד בראש". אדם מהדיור המוגן הסמוך מכוון אותו מפצוע אחד לשני, והוא הולך לפי ההנחיות. בהיתקלות הוא מצליח לחסל מחבל וסאסי מודיע בקשר: "מחבל חוסל, נגמר האירוע". מנהל הסניף, נהוראי דרשן, עולה בקשר מיד לאחר מכן ומדווח: "איזה נגמר האירוע? טנדר שלהם יורה עליי!"

סאסי ממשיך במסע. על הצומת של סמטת קדש הוא רואה לראשונה טנדר לבן של מחבלים, אבל הטנדר ריק, מתצפת על הכניסה לתחנת המשטרה. מדבריו של סאסי אפשר להבין את הסדר שבו עבדו המחבלים. בתוך הטנדר הוא רואה פאות נוכריות, מזוודה של רובה צלפים, וערימות של מטולי RPG. המחבלים פרסו מול התחנה, ירו ברכב שעבר, ירו RPG על היומן ואז הסתערו על התחנה.

כשסאסי הגיע, השוטרים כבר נסוגו מהתחנה לעבר מרכז החוסן, במרחק 50 מטרים. מסביב הוא זיהה הרבה שוטרים פצועים, בהם גם מפקד התחנה רבש"צ רונן גבאי, שהיה פצוע. סאסי רצה להתחמש וביקש את הנשק של גבאי. גבאי הפנה אותו לשוטר שהיה מעבר לכביש, שכוב. סאסי שאל בתמימות, למה לא ללכת להביא אותו. גבאי הסביר שיש צלף שיורה. סאסי ביקש מכת אש, כדי להסוות את הריצה שלו לעבר השוטר הפצוע. הוא רצה להביא את הנשק של גבאי, להתחמש. להפתעתו, מכת האש הייתה מינימלית. לא הייתה להם ארטילריה או הרבה תחמושת, רק כמה אקדחים. הוא נאלץ לרוץ חשוף. כשהגיע לשוטר גילה שאין לו דופק. הוא בדק שוב ושוב עד שנורה בברכו ונשכב בעצמו על השוטר הפגוע. הוא ניסה להסתתר מאחורי פח מתכת, אבל נורה שוב – בלחי וביד.

כעבור זמן מה, הגיע רכב משטרתי וסייע לחלץ אותם החוצה. יעקב נהג, רונן ישב לצידו. על סאסי הושיבו שוטר בשם מתי. מתי היה פצוע ירי בגב וסאסי הסיר את אחת התחבושות שהיו עליו כדי לנסות לסתום את החור שהיה לו בגב. בלית ברירה, דחף את האצבע כמעט עד הסוף אל תוך הגב שלו. כשהגיעו לאמבולנס שפינה אותם לבית החולים, ניסו להפריד בין השניים, אבל סאסי לא שחרר. הוא הזהיר אותם שיש למתי חור בגב. בלית ברירה, פינו את שניהם על אותו קרש ורק באמבולנס עצמו הפרידו ביניהם.

"יש לך אפס בחירה, אתה לא יכול לשלוט בזה. זה מעל הכוח שלך. יש לך את היכולת, את הכלים, ושוחטים אנשים ברחובות. איך הייתי חי אם הייתי יודע שיש לי אקדח ולא הייתי משתמש בו?"