"אני לא מרגיש גיבור. לקחתי את המבלים, הוצאתי אותם החוצה. חילצתי אותם מאיפה שהם היו. עשיתי את כל זה תחת אש".

רמי מספר על השאלות ששאלו הניצולים אלו את אלו אם הם ראו מה קרה פה, ומה עשו להיא ומה היה בדיוק שם, ודמעות זולגות מעיניו.

בבוקר השבעה באוקטובר, רמי שני יצא לנסיעת אופניים שגרתית עם חבורת רוכבים. הם יצאו מצומת אורים בשש או שש ורבע בבוקר. המסלול המתוכנן היה מעגלי – דיווש באופניים לעבר מגן דרך כביש 232 לעבר כיסופים, במטרה להדרים לרעים ולנסוע צפונה יותר לעבר שדרות ומשם – חזרה לנתיבות, צומת גילת ואופקים וחזרה לאורים.

כשהגיעו לנחל הבשור, הרקטות והיירוטים כיסו את השמיים.

אבל היה עוד משהו. רעש של נשק קל, מולם. הם זיהו גם את הכדורים. 

רמי והרוכבים הסתתרו בתעלה סמוכה, בזמן שמטח הרקטות נמשך. הם מיד הבינו שמדובר באירוע מסוג שהיה עדיין לא מוכר. כעבור 25 דקות החליט לחזור לצומת אורים.

בתחנת הדלק של צומת אורים, הרוכבים התמקמו במיגוניות הסמוכות. רמי הותיר את הרוכבים מאחור וחבר לקבוצת רכבי ביטחון שיצאה לכיוון צומת רעים, משם כבר התקבלו דיווחים על חילופי ירי בין מחבלים לכוחות הביטחון. ברקע, שמע שוטר מדווח על מבלים שבורחים מהמסיבה לעבר הנחל.

רכבי כוחות הביטחון, בהם גם רמי, נסעו על ציר 234, בין אורים לרעים. אחת לכמה דקות, ירדו מהרכבים, ירו לעבר מחבלים והמשיכו בנסיעה. כשהגיעו לחוות תל-אור, רמי עצר. הוא זיהה שם שלוש מכוניות, ומספר בני אדם. "כולם פצועים", הוא מספר. אחד מהם ניסה להשיג את מוקד מד"א בטלפון, אך כמו יתר מוקדי החירום – גם הוא קרס. רמי ניסה להיעזר בקשרים המקצועיים שלו, אבל גם בדוברות של מד"א איש לא ענה. הוא נסע לצומת אורים בתקווה לאתר שם פראמדיק שיבוא לסייע לפצועים הרבים, אך הבהירו לו שהחווה היא איזור מסוכן.

חרף הסכנה, רמי נסע שוב, להסביר את המצב. כשהוא הגיע, הוא מצא אישה פצועה צורחת בכאב. למזלם, הגבר הצליח להחליף את הגלגל שנקרע מירי המחבלים והשניים נחלצו בשלום. בנקודה הזו רמי ראה צעיר בדואי מבועת והסיע אותו לצומת אורים.

בדרך, רמי זיהה ליד תחנת השאיבה התקבצות של אנשים והוא נוסע אליהם. במקביל, רמי משדר בגלי צה"ל ומנסה לאסוף מידע מחברים בקיבוצים. חלקם לא עונים. חבר מניר יצחק שכן ענה, לחש לו שיש מחבלים בתוך הבית. הוא שאל איפה הצבא. לרמי לא הייתה תשובה.

כשהוא הגיע לקבוצה, הוא זיהה במרחק מספר מחבלים. "תעלו מהר, הם באים", הוא אמר לקבוצה. את החבורה הראשונה הסיע לצומת אורים, פרק אותם ושב על עקבותיו לתל אור. חלק מהאנשים כבר החלו להתקדם אל מושב פטיש, שם חולצו על ידי קרוביו של רמי דוידיאן. הוא החזיר את הקבוצה השנייה לצומת אורים, כשברקע ירי הטילים נמשך. רמי חילץ חמש קבוצות מבלים נוספות מהמסיבה.

תוך כדי ההסעות של המחולצים לצומת, רמי שומע את השיחות שלהם ומזדעזע.

רמי מספר על השאלות ששאלו הניצולים אלו את אלו, אם הם ראו מה קרה פה, ומה עשו להיא ומה היה בדיוק שם, ודמעות זולגות מעיניו. במקביל, הוא טוען שבזמן אמת נאטם לדברים, כדי להמשיך במשימה שנטל על עצמו.

אחרי שבעה סבבים, שהסתיימו במושב פטיש, כוחות הביטחון סיימו את משימת החילוץ של רמי.