"אני אומר להם: אני לא יכול להגיע, מחבלים שורצים סביבכם, אבל תנו לי כמה דקות, אני אחלץ אתכם. אין לכם מה לדאוג".

את בוקר חג שמחת תורה רמי דוידיאן פתח בביתו. הוא קם מוקדם, כדי להתארגן ליציאה לבית הכנסת. ב-6:45 התכניות השתנו. לצד מטחי הירי הבלתי-פוסקים, גם המכשיר הסלולרי של רמי מצלצל ללא הרף. על הקו חברו אמיר. הוא מודאג מאוד. בנו של חבר נמצא בחווה מחוץ לפטיש, וצריך סיוע. "לא שאלתי הרבה שאלות. חבר מבקש בקשה, אז אני יוצא", מסביר רמי. 

בכניסה למושב פטיש הוא זיהה שמשהו השתנה. שני זוגות אופניים מוטלות על הכביש. בתחילה חשב שמדובר בתאונת דרכים, אבל אז זיהה שלוש אצבעות זרוקות על הכביש. הוא הניח אותן על מעקה הכביש. הוא המשיך לעבר הנער שהיה אמור לחלץ ונתקל בטנדר – מלא בגופות ירויות, וברקע שמע עוד יריות רבות. הוא הבין שמשהו קורה, אבל עדיין לא הצליח לחבר את חתיכות הפאזל. 

כשהתקרב עוד לחווה, נתקל בנחיל של צעירים, וכפי שהוא מכנה אותם – ילדים, מבועתים שרצים לכל עבר. לדבריו, זה נראה "כמו יציאת מצרים". היו שם כ-300 צעירים שנסו על נפשם מפסטיבל הנובה. הוא ניסה להרגיע אותם ולהכווין אותם לעבר המושב. במקביל, צלצל לחתנים שלו והורה להם להגיע לחלץ את הצעירים בהקדם. 

כשהוא לבסוף מגיע למקום בו נמצא הצעיר אותו חיפש מלכתחילה הוא מוצא לא בחור אחד, אלא 15. את כולם הוא לקח לביתו. לפני שהוא פורק את כולם, אחד הצעירים מספר לו שיש עוד נערה שזקוקה לחילוץ. הוא מעביר לו את המספר שלו ומבקש נ"צ שלה. תוך כדי נסיעה מתברר שהמספר של רמי נפוץ כמו אש בשדה קוצים. הורים לילדים מהמסיבה החלו לכתוב לו ולהתקשר אליו, עם בקשות לעזרה, מיקומים ותיאורים מפורטים של הצעירים.

דוידיאן מתאר חילוץ אחר חילוץ, מהאבוקדו, דרך הוואדיות של בארי וצומת מגן ופסטיבל הנובה. במקרה אחד, זיהה שהמחבלים מפטרלים והסביר לנערות איך להיחלץ מבלי שיבחינו. במקרה אחר, שכנע את המחבלים שישחררו צעירה שהחזיקו בה והבטיח להם – בערבית – שהוא "יטפל" בה. במקרים אחרים הגיע מאוחר מד. 

למרות שהבין שהחילוצים מסכנים גם אותו, ההודעות והשיחות שקיבל שכנעו אותו להמשיך הלאה. 

במקרה אחד הבין שההורים מפנים אותו לאותה המיגונית – שם גילה את מר גורלם של הצעירים שחיפש: נחל של דם וצעירים שענו לתיאור שהעבירו לו ההורים. 

פסטיבל הנובה נראה לו כמו שדה קרב. לאורך הכניסה ראה צעירים ירויים וככל שהתקדם לעבר מרכז המסיבה,  ראה מקרים נוספים של התעללויות בנרצחים והחליט בו במקום לטפל בגופות. בזכות העשן הסמיך, המחבלים לא ראו כיצד הוא מוריד אותן מהעצים, מנתק אותם מהקשירות ומכסה אותן. בברכת שמע ישראל, מירר בבכי על כל אדם שלא הצליח לחלץ בחיים. כל אותו הלילה ובבוקר למחרת, המשיך את מבצע החילוץ. 

רק  ביום ראשון אחר הצהריים רמי מתחיל לפגוש חיילים בשטח. "אני מסביר להם שאני יהודי, והם מבקשים ממני לצאת מהשטח כמה שיותר מהר, כי האזור מסוכן. התחלתי לצחוק, אמרתי להם: 'עכשיו אתם אומרים לי שמסוכן? אני כבר יומיים פה'.